אז אני במכללה ויצאתי עם החבר הנוכחי שלי כבר זמן מה. שום דבר לא בסדר במערכת היחסים שלנו והוא הקשר הרציני הראשון שלי. הוא מתייחס אלי נהדר והוא מהמם, רק הטיפוס שלי. אבל אני לא יכול שלא להרגיש שאני לא לגמרי מאוהב בו. זה עשוי להיות קשור לבריאות הנפשית שלי שלא הייתה הטובה ביותר בשנה האחרונה. לפעמים אני בוכה באקראי ומרגיש ממש עצוב ואני לוקח תרופות בשביל זה. אבל בזמן האחרון למרות ששום דבר לא בסדר, אני בוכה יותר מהרגיל בזמן האחרון גם אחרי לילה נהדר איתו. אני שונא את עצמי בגלל זה כי אני מרגיש שיש לי די בר מזל לא רק איתו, אלא שהחיים שלי די חלקים כך שאין לי סיבה אמיתית לבכות. אני מרגישה שאני צריכה להיות מאושרת יותר, אבל כל הזמן יש לי הרגשה מציקה שהוא לא האחד בשבילי. חלקית בגלל שהיה רק בחור אחד שאהבתי באמת שכבר קיבלתי אותו לא היה אמור להיות, אבל מאז שהדברים לא הסתדר איתו מעולם לא הצלחתי להחזיק מערכת יחסים יציבה ומעולם לא יכולתי להישאר מתעניינת בבחור יותר מכמה שבועות.
עם הבחור הראשון, הפעם האחרונה שדיברנו הייתה מרץ ודי השארנו את זה תלוי. שנינו בכינו והדבר האחרון שהוא אמר היה שהוא יחשוב על הפעם הבאה שהוא יוכל לנשק אותי שוב ואמרתי שגם אני אחשוב עליו גם אם אנחנו לא יכולים להיות ביחד אבל אולי תהיה עוד הזדמנות ב עתיד. אני לא יודע אם זה בגלל שעמוק בפנים אני עדיין תקוע עליו או שזאת הבריאות הנפשית הרעה שלי שגורמת לי להיות עם כל הספקות האלה. אני כל כך אוהב את החבר שלי אבל כל הזמן יש לי הרגשה שוקעת שאני לא אוהבת אותו. אני לא יודע אם אני צריך לבטל את זה או להישאר ביחד כי שום דבר לא בסדר. אני לא רוצה לאבד משהו טוב בלי סיבה, פשוט הרגשתי אבודה ובוכה כל כך הרבה ואני לא יודע איך לדבר על זה עם מישהו בחיים שלי.